ביוגרפיה

עמוס עוז נולד בירושלים בשנת 1939. עם משפחתו נמנו חוקרים ומורים, שחלקם היו אנשי צבא ציונים ימניים, שהגרו לישראל בשנות ה-30 המוקדמות מרוסיה ומפולין. בשנת 1954, בגיל 15, עמוס עוז מרד בעולמו של אביו ועזב את ירושלים כדי לחיות בקיבוץ חולדה ולעבוד בו. שם סיים את לימודי התיכון. לאחר שירותו הצבאי, בשנת 1961, חזר לקיבוץ לעבודה בשדות הכותנה. בתחילת שנות העשרים לחייו, הסיפורים הקצרים הראשונים פרי עטו נתפרסמו ברבעון הספרותי המוביל קשת. עוז נשלח על ידי הקיבוץ לירושלים כדי ללמוד פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית, ולאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון, חזר לקיבוץ חולדה, ושם, במשך עשרים וחמש שנים, חילק את זמנו בין כתיבה, חקלאות והוראה בבית הספר התיכון.

כחייל מילואים ביחידת טנקים בחיל השריון, עמוס עוז לחם בחזית סיני במלחמת ששת הימים ב-1967, וברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.

בין השנים 1969- 1970 היה עמוס עוז עמית אורח בקולג’ סיינט קרוס (St. Cross College) באוקספורד. בשנת 1975, וכן בשנת 1990, היה סופר-אורח באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנים 1984- 1985 בילה שנה במכללת קולורדו ספרינגס (Colorado Springs College) באמריקה, עם אשתו ובנו. בשנת 1986 המשפחה קיבלה החלטה קשה ועזבה את הקיבוץ כדי להקים את ביתה בערד, שם האקלים המדברי היבש ייטיב עם האסתמה של בנה.

עמוס עוז ממשיך להקדיש את זמנו לכתיבה ולהוראה (הוא פרופסור מן מניין באוניברסיטת בן גוריון בנגב בבאר השבע) ולפעול עבור תנועת השלום הישראלית.

מאז מלחמת 1967 פרסם עמוס עוז מאמרים רבים ומסות על הסכסוך הישראלי-ערבי, כשותף בקמפיין לפשרה ישראלית-פלסטינית המבוססת על הכרה הדדית בין ישראל ומדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה ועל דו-קיום. מאמריו, מסותיו ופעילותו הפוליטית הפכו אותו לדמות מובילה בתנועת השלום הישראלית מאז 1967, ולדמות חשובה בישראל. נאומיו ומאמריו תורגמו לשפות שונות ופורסמו ברחבי העולם.

הוא נמנה עם עורכי היום השביעי (חיילים מדברים על מלחמת ששת הימים), וערך את האנתולוגיה סיפורים מהקיבוץ.

בשנת 1991 נבחר לחבר האקדמיה ללשון עברית.

בשנת 1992 הוענק לו פרס ה-Friedenspreis הגרמני, אחד מפרסי השלום הבינלאומיים החשובים ביותר, על ידי נשיא גרמניה, ריכרד פון וייצזכר.

בשנת 1997 הוענק לו הצלב הצרפתי של אביר לגיון הכבוד על ידי הנשיא ז’אק שיראק.

בשנת 1998, שנת ה-50 לעצמאות ישראל, זכה עמוס עוז בפרס היוקרתי ביותר בישראל: פרס ישראל לספרות.

בשנת 2002 הוענק לו פרס איגוד המחברים הנורווגי היוקרתי  של חופש הביטוי – פרס שנתי המוענק לסופר שעשה מאמצים יוצאי דופן לקידום חופש הביטוי והסובלנות.

בחודש ספטמבר 2004, הוענק לעמוס עוז ולאקדמאית הפלסטינית סרי נוסייבה במשותף ה- Premi Internacional Catalunya, על ידי הממשלה הקטלאנית, על “התרומה המכרעת להתפתחות של ערכים תרבותיים, מדעיים ואנושיים ברחבי העולם.”

בנוסף, זכה בפרס Ovidius המוענק מדי שנה על ידי איגוד הסופרים הרומנים, עבור איכות של יצירה ספרותית ותרומתה להבנה מעמיקה בין תרבויות ובין קבוצות אתניות שונות.

בנובמבר 2004 זכה בפרס הספרותי די ולט (Die Welt Literary Prize) הניתן לסופרים שלספריהם, מלבד האיכות הספרותית הגבוהה, יש השפעות מעבר לגבולות לאומיים, והם יזמו דיונים בינלאומיים.

בחודש אוגוסט 2005 הוענק לעוז פרס גתה, אחד מן הפרסים החשובים ביותר בגרמניה, שניתן עבור הרומנים שלו ובמיוחד עבור סיפור על האהבה וחושך, ועל תרומתו לשלום בעולם.

בחודש ספטמבר 2007, זכה ב- Premio Grinzane Cavour Award . מטרת הפרס היא “להעלות על נס סופרים שיש להם דיאלוג באמצעות ספריהם, עבודתם והאנרגיה שלהם עם אנשים ותרבויות בים התיכון”.

בחודש ספטמבר 2007, הוענק לעוז פרס נסיך אסטוריאס למכתבים, מתוך הכרה בתרומתו לעולם הספרות. זהו הפרס הבינלאומי המוביל בעולם דוברי הספרדית.

בחודש אפריל 2008, הוענק לעוז פרס סטפן היים (Stefan Heym Prize) בגרמניה עבור עבודתו. זהו פרס חדש שיוענק בכל שלוש שנים, ועמוס עוז הוא הראשון שקיבל אותו.

בחודש מאי 2008, זכה בפרס דן דוד – המכבדוֹ “בתחום של עיבוד יצירתי של העבר למתארים של אירועים היסטוריים תוך הדגשת הפרט, ועבור חקירת הקונפליקט הטרגי בין שני עמים מנקודת מבט אנושית.”

פעילות פוליטית

בתחילת שנות השישים, היה פעיל בקבוצה הסוציאל-דמוקטית “מן היסוד”, שהתנגדה לפולחן האישיות סביב ראש הממשלה דוד בן גוריון בישראל, כמו גם לריכוזיות המדינה. מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, פעל בקבוצות וארגונים שונים של תנועת השלום הישראלית, הדוגלת בפתרון שתי מדינות לסכסוך הישראלי הפלסטיני. בין השאר, השתתף בוועדה לשלום וביטחון (1967) ובתנועות “המוקד” ו”שלי”, והיה בין הדוברים הראשיים של תנועת “שלום עכשיו”, מאז היווסדה בשנת 1977. בשנת 2003 היה בין יוזמי “מסמך ז’נבה” – יוזמה ישראלית-פלסטינית לשלום. בשנת 2008 היה בין מקימי “התנועה החדשה – מרצ”.

יצירתו

בין השנים 1965- 2013 פורסמו 35 ספרים פרי עטו של עמוס עוז. ביניהם שלושה עשר רומנים, חמישה קבצי סיפורים קצרים ונובלות, ספרים לילדים, ושבעה ספרי מאמרים ומסות (וכן שישה ליקוטי מסות שהופיעו בשפות שונות).

בין השנים 1969- 2013 ספריו וסיפוריו תורגמו לארבעים ושתיים שפות בארבעים ושלוש מדינות.

בין השנים 1960- 2013 פרסם כארבע מאות ושמונים מאמרים ומסות בנושאים ספרותיים, פוליטיים וחברתיים בארץ ובחו”ל.

בין השנים 1960- 2013 פרסם כארבע מאות ושמונים מאמרים ומסות בנושאים ספרותיים, פוליטיים וחברתיים בארץ ובחו”ל.

 

בנוסף, משנת 1965 ועד היום, ספרים רבים, מחקרים, עבודות דוקטורט, כנסים אקדמיים ועוד הוקדשו ליצירותיו של עמוס עוז.