קיבוץ קשה, קיבוץ רך
מתוך: הזמן הירוק, עיתון המועצה האזורית בני שמעון, 18.4.2013
מתוך ראיון עם עמוס עוז, בעיתון המועצה המקומית בני שמעון: “כתבתי את בין חברים כדי להסתכל במבט מדייק על הקיבוץ, כפי שהיה לפני שישים שנה. זו הייתה אחת המהפכות הגדולות ביותר במאה העשרים, אם לא הגדולה ביותר, כי היא הלכה רחוק יותר מהמהפכות האחרות. חברי הקיבוץ רצו לשנות לא רק את המשטר, הם רצו לשנות את טבע האדם. הם האמינו בתמימות, שאם כולם ילבשו את אותם בגדים, יעבדו באותן עבודות, יאכלו אותו אוכל ויחיו באותה רמת חיים, מיד ייעלמו מהעולם האנוכיות, הקטנוניות והקנאה. כל זה ייעלם. אבל טבע האדם אינו משתנה, וכשחברי הקיבוצים ראו שטבע האדם לא השתנה, הם נעשו מחוספסים, התחילו להקציע את האנשים בועדות ובתקנונים, והרכילות הייתה השוטר המקומי. אבל בכל זאת צריך לזכור, שזאת הייתה מהפכה מרחיקת לכת, שלא שפכה דם. זו הייתה מהפכה בלי גולאגים, בלי כיתות יורים, בלי בתי סוהר ובלי תחנות משטרה. אף פעם לא הייתה בקיבוץ תחנת משטרה. הרכילות הייתה המשטרה, הסנקציה החברתית כלפי מי שזז שמאלה או ימינה מהדרך. אני מסתכל על המהפכה הזו גם בכבוד וגם בביקורת, ובספר הזה מופיע המבט הכפול הזה. אם הייתי צריך לבחור אם לחיות בקיבוץ של שנות החמישים או של היום, הייתי מעדיף בהרבה את הקיבוץ של היום. הוא הרבה יותר רך”.